[title]
[message]החנות דורשת ג'אווה-סקריפט כדי לאפשר לתוספים לעבוד כראוי.
סגנונות לבוש
מאת סהר שלו
מאז המאה ה-20, וביתר שאת מאז תחילת המילניום הנוכחי, נשים וגברים בעולם מתלבשים לפי ״סגנונות לבוש״.
עד המאה ה-20, ואולי אפילו קצת אחרי, לקראת אמצע המאה, אנשים התלבשו בהתאם למעמדם ולקודי הלבוש שהיו נהוגים בכל מקום וזמן. לרוב גברים לבשו חליפה אם היו שייכים למעמד הבינוני (וגם לנמוך, אם המקצוע שלהם היה פקידותי), ואילו נשים לבשו שמלות שתאמו את קודי הלבוש והמקום שבו הן חיו. המחשבה שאנשים יכולים להתלבש לפי הסגנון שבא להם, שבגדים מייצגים משהו הקשור לזהות (תרבותית, פוליטית או אחרת) ובכלל ללכת לחנות ולקנות בגדים שיתאימו לסגנון שלהם - היא משהו שלא היה נוכח בתרבות הצריכה כפי שאנחנו מכירות אותה היום.
השינוי הגדול החל מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, עם הבום הכלכלי הגדול בארצות הברית וההשפעה שלו על אירופה בשנים של אחרי המלחמה:
דור צרכנים חדש נולד, ויחד איתו גם חברות אופנה, חנויות וייצור המוני שהחלו לשטוף את העולם ולהציע מגוון גדול יותר של בגדים מסוגים שונים בטווח מחירים רחב. בנוסף, קודי הלבוש המחמירים הלכו ונחלשו, הדור הצעיר סרב להתלבש כמו דור הוריו, וברחבי העולם החלו לצוץ סגנונות שונים ומנוגדים שלא היו רק קשורים לטרנדים כאלה או אחרים אלא תאמו את האופי והסגנון הספציפי שסביבו התקבצו אנשים. אחד המקומות שנולדו באותה תקופה (בשנות ה-60 של המאה ה-20) היה הבוטיק - חלל חדש שהציע בגדים, מוזיקה ועיצוב שתאמו את קהל היעד והסגנון שלו. הבוטיק היה חלק מהשינוי הגדול בעולם האופנה ובחדירתם של סגנונות שונים לתרבות הפופולרית.
סגנון הלבוש הקלאסי או האלגנטי, שהתעצב במאה ה-19 ובמהלך תחילת המאה ה-20, היה סגנון מאופק ושמרני שכלל לרוב שמלות מחויטות ומאוחר יותר גם ז׳קטים ובלייזרים, חולצות מכופתרות, סריגים וטקסטורות כמו פסים דקים ונקודות פולקה ששמרו על מראה סולידי, מאופק שעונה על קודי לבוש של סביבות העבודה שהלכו והתרחבו ועל קודי הלבוש של החברה הבינונית והגבוהה שהיו יחסית צנועים מבחינת חשיפת הגוף והתבססו על פריטי לבוש מגדריים שעליהם אפשר לשחק באופן מוגבל למדי.
הסגנון הזה, שפלטת הצבעים שלו כללה שחור, לבן, כחול, אדום (לנשים) ובכלל צבעוניות רגועה - איפשר ללכת עם בגדים שנראו נכונים תמיד, שלא נענו לטרנדים חולפים ושמרו על מסורת שמאחוריה. זה היה סגנון שלימים הסגיר גם עמדה אידיאולוגית שמרנית. במרוצת הזמן הסגנון הקלאסי הפך להיות איקוני, ופריטים רבים בו זכו לעדנה עם פרשנויות חדשות כמו ז׳קטים גבריים, חולצות לבנות או מכנסי טוקסידו שהחל מאמצע המאה הקודמת עוצבו עבור נשים
(כמו בקולקציית הטוקסידו המפורסמת של איב סן לורן מ-1966). מאוחר יותר, לקראת סוף המאה ה-20 המראה הקלאסי הזה גם פורק והורכב מחדש על ידי מעצבים אוואנגרדיים כמו מרג׳יאלה הבלגי או מעצבים יפנים, כמו יוז׳י יממוטו או קום דה-גרסון. לכן, למרות שמו, הסגנון הקלאסי הוא אחד מסגנונות המפתח במלתחה המודרנית, וגם אם הוא זוכה לפחות פופולריות בגלל האופי היותר שמרני ורשמי שלו - כולנו עדיין מאמצים פריטים מהמלתחה הזו,
בין אם ביומיום או בין אם בשעות הערב- בעיקר בשילוב של פריטים מודרניים יותר, כמו למשל בשילוב שבין חולצה לבנה מכופתרת גברית למכנסי ג׳ינס.
המראה הקלאסי הוא אחד מהסגנונות הנפוצים ביותר בעולם האופנה, גם היום - בין אם בגלל שהמראה הזה נכון תמיד (על-זמני) ובין בגלל שהוא מתאים לאירועים רשמיים כמו חתונות. מעצבים ברחבי העולם עושים בו שימוש תדיר, ומאז שאיב סן לורן גם טשטש את ההבחנות המגדריות שהיו טמונות בו (ועיצב ז׳קטים או טוקסידו עבור נשים) - זהו סגנון שקיים כמעט בכל בית אופנה בעולם ובארץ. באלמביקה, המראה הקלאסי (או האלגנטי) זוכה לפרשנויות רבות,
ואפשר למצוא פריטים קלאסיים כמו ז׳קט חיבוק שחור, קרדיגן אפטר דארק, הז׳קט הקלאסי ז׳קארד, חולצה לבנה כמו חולצת האורבן ואפילו טוניקת האורבן פאנלים שזוכה לטוויסט עם נקודות בצד. לאלו שמחפשות מראה קלאסי אייקוני, חולצה גברית מכותנה לבנה היא התגלמות הסגנון הזה - מראה שיהיה נכון תמיד: הוא על זמני,
ובעיקר ניתן לשלב אותו עם כל דבר בארון, מז׳קט קלאסי ועד סריגים צבעוניים ופרועים יותר.
טוניקה אורבן פנלים מונו - 100% כותנה
ז'קט אפטר דארק אבסטרקט - 100% פוליאסטר
ז'קט אפטר דארק נקודות - 100% פוליאסטר
טוניקה אורבן דגש לבנה - 100% כותנה
סגנון הלבוש הבוהמי נולד בשנות ה-60 עם ילדי הפרחים והמשיך גם לשנות ה-70. זה היה סגנון שהושפע מאסתטיקת המזרח הרחוק, מהצבעוניות העזה, מהדפסי הפרחים והדפסים בטכניקות של טאי-דאי ועבודות יד אחרות, מגזרות רחוקות ונינוחות הרבה יותר מהבגדים המערביים המחוייטים, ובעיקר מרוח החופש והתעוזה שנשבה מהבגדים, בין אם בחולצות בסגנון טוניקה רחבות, מכנסי הרמון או מכנסיים רחבים בכלל, ובין אם היה מדובר בפריטים צבועים ובהדפסים מאירי עיניים. הסגנון הבוהמי שהתחיל בילדי הפרחים השפיע גם עשורים אחרי: הגזרות הרחוקות והנינוחות קידמו את
ההבנה שבגדים יכולים להיות נעימים ומשוחררים, טכניקות ההדפסה והצבעוניות חדרו גם למיינסטרים, ופריטי מפתח מהסגנון הבוהמי הפכו להיות חלק ממלתחת החובה של נשים רבות במערב: טוניקות, שמלות רחבות ורחוקות מהגוף, חולצות-שמלה, פריטים עם הדפסי פרחים ועוד.
רוח החופש הזו חלחלה מהרחוב גם למעצבי האופנה הגדולים של המאה ה-20, אבל בעיקר הפכה להיות מזוהה עם צעירים, פסטיבלי מוזיקה, ובכלל כחלק מסגנון משוחרר יותר שזכה למעריצות רבות, מסטלה מקרתי בבריטניה ועד מעצבים ומעצבות ישראליים כמו משכית בשנות ה-70 או אלמביקה, שחרתה על דיגלה שמחה, חופש ונינוחות באופנה. אם תביטו בשמלות האורבן ושמלת טישירט למשל שמככבות העונה, או ההומאז׳ לסגנון הבוהמי בהדפסי הטאי דאי או בהדפסי הפרחים של שמלת הוונדרפול או השמלה הרומנטית הפרחונית - אפשר יהיה להבין עד כמה הסגנון הזה הוא חלק מתרבות הלבוש המקומית, שתמיד היתה משוחררת יותר מאשר בארצות המערב. המעניין באופנה הוא תמיד החיבורים החדשים, הפרשנויות שכל מעצב ומעצב מעניק לסגנונות האלה, כמו בשמלת יוסף או בשמלת פרחים,
במכנסי הפונטו או הבסטי שמבטאים את הכיוון הייחודי שהמעצבת בחרה לקחת אליו את הסגנון הבוהמייני.
מכנסי בסטי פרח - 100% ויסקוזה
שמלה חיבה שחורה פרחונית - 60% כותנה 38% ויסקוזה 2% אלסטן, בטנה- 73% ניילון 27% אלסטן
שמלה כיסים לילי - 70% פשתן 20% ויסקוזה 10% פוליאסטר
מכנסי פונטו צהוב פרחוני - 96% ויסקוזה 4% אלסטן
שמלה סופי מיקס - 100% פוליאסטר
סגנון הבוהו הוא סגנון דומה לזה הבוהמייני, אבל לפעמים נוסף עליו רובד עכשווי ומודרני יותר, כזה שלא נענה רק לרוח החופש המזרחית של הסגנון המקורי אלא בשילובים שבין פריטים בוהמיינים לבין פריטים אורבניים כמו ג׳ינס וטוניקות, שמלות רחבות ופריטים אלגנטיים יותר. הסגנון האורבני נולד בשנות ה-90, אחרי שנות ה-80 שהיו נוטפות סקס ועוצמה, והוא הושפע מהמינימליזם ששלט באופנה ומהחיבור של נשים לעיר הגדולה ומהיומן העמוס שלהן - בגדים שחורים ולבנים,
שילובים של ג׳ינס ופריטי מפתח מהארון הגברי כמו חולצות לבנות וז׳קטים שיתאימו מבוקר ועד ערב. בעוד מעבר לים ביססו מעצבים כמו ראלף לורן או הדי סלימאן את הסגנון הזה, בישראל ייחדה הגר אלמביק את קולקציית האורבן של אלמביקה לסגנון: מכנסיים שחורים, חולצות לבנות, טישירטים בשילוב של פסים ונקודות ופריטים כמו שמלות שחורות שמהוות עוגנים על-זמניים במלתחה.
סגנון הקז׳ואל הוא אולי האנטיתזה לכל אלה: מדובר בדחייה של ערכים כמו אלגנטיות, קודי לבוש מחמירים ופריטים אחרים מנקרי עיניים. הסגנון הזה, שאולי היה בישראל כמעט תמיד, הוא סגנון שמתאים ליומיומי, לסדר היום העמוס של מרבית הנשים פה, כזה שמצד אחד מסמל נוחות
ונינוחות ומצד שני גמישות והתאמה כמעט לכל צורך במהלך היום. הסגנון הקז׳ואלי - שנולד באמריקה כמובן מאז שנות ה-50 - כולל ג׳ינסים, טישרטים, סריגים קלילים, ובאופן כללי כל דבר שנעים וטוב ללבוש אותו בלי להיות מיוחד מדי ובלי לצאת דופן. מדובר בסגנון של בגדים שלא נועדו לערב, והם הכרזה אופנתית על בגדים שמתשמשים בהם כדי לעשות את מה שצריך ביומיום - מהדברים שהפכו להיות אחד מסימני ההיכר של העיצוב האמריקאי העכשווי, אבל גם כזה שתמיד היה בישראל. אם קלווין קליין, מותגי רחוב כמו גאפ או בננה ריפבליק, וכמובן רשתות ענק כמו יוניקלו מייצרות מיליוני פריטים כאלה מדי יום, הרי שהחוכמה היא למצוא פריטים טובים כאלה בייצור מקומי, כאלה שעשויים היטב ומאיכות טובה כי פריטי קז׳ואל (להבדיל מפריטים חגיגיים יותר) נועדו להיות בשימוש רב יותר, ולכן עמידים וטובים יותר. פריטי האורבן באלמביקה, למשל, כמו טישרטים, מכנסיים או שמלות,
הם דוגמה טובה לפריטי מפתח במלתחת הקז׳ואל
שכל אחת צריכה בארון.
מכנסי אורבן רחבי לב זית - 100% כותנה
שמלה אורבן פנלים זית - 100% כותנה
מכנסי אורבן כיסים הדפס זית - 100% כותנה
שמלה אורבן כיס שחורה - 95% כותנה 5% אלסטן
מכנסי אורבן בסטי נייבי - 95% כותנה 5% אלסטן
תקופת הסייל היא הזדמנות לרכוש פריטים על-זמניים שאינם קשורים לטרנד כזה או אחר, אלא כאלה שמבטאים את הסגנון האהוב עלייך והם פריטי חובה במלתחה:
בין אם מדובר בפריטים קלאסיים כמו בלייזרים, חולצות מכופתרות או שמלות שחורות, מנוקדות או בהדפסי פסים,
ובין אם מדובר בפריטי בוהו כמו שמלות ומכנסיים משוחררים,
פריטים עם הדפסי טאי דאי והדפסים אחרים (שתמיד נכונים) ועד פריטי קז׳ואל, פריטים לעבודה וליומיום שיהיו טובים בעונה הבאה ובעוד שנה. זה הזמן לבנות את המלתחה העל-זמנית שלך באלמביקה וליהנות מהנחות סוף העונה לפריטים שיהיו טובים לנצח.