איך הפכו ״בגדי המעצבים״ לבגדים "הנכונים" לנשים?

מאת סהר שלו

״בגדי מעצבים״ הוא מונח מודרני שקיים רק מסוף המאה ה-19. אמנם מאז הרנסנס,
ובעיקר סביב החצר של לואי ה-14, התחיל שוק של אופנה יקרה, שהיתה מבוססת על ההון הסימבולי של לבישת פריטים ״נכונים״ הקשורים לעונה ולמעמד, אבל רק מאז המעצב האנגלי צ׳רלס פרדריק וורת׳ התגבש המונח ״בגדי מעצבים״ עם כל מה שמתלווה לו: טיקט ולוגו, העובדה שמדובר בפריט יקר יחסית, עם הקפדה על תפירה אישית או איכותית במיוחד, התאמה לעונה מבחינת הגזרה, הבדים והצבעים והעובדה שמדובר בבגד שאינו נתפר אצל תופרת פרטית שמטרתה להיענות לדרישות הלקוחה אלא על מעצב שאחראי על החזון האופנתי והידיעה של מה נכון ללבוש במקום ובזמן הנתונים.

סיפורי בדים - על כותנה, פשתן,
ופוליאסטר בבגדים

מאת הילה בן חנוך-לוי

כילדה שהתבגרה בסוף שנות ה-80, אני זוכרת את אמא שלי בודקת באובססיביות

את לשוניות הבגדים כדי לדעת אם הם עשויים 100% כותנה. "כותנה היא בד נושם" הייתה אומרת לנו. אבל דגני בוקר עתירי סוכר, שניצל תירס סינתטי וצ'יקן נגאטס מעובד הטרידו אותה הרבה פחות… נו, ככה נראה ההגיון בשנים בהן כריות אדירות מימדים הכבידו לנשים על הכתפיים ועגילי קליפס כבדים הקשו על תהליך הסקת המסקנות. למזלנו, משקולות הקליפס העצומים הן זן בסכנת הכחדה ובעולם האופנה של היום, יש מגוון רחב של בדים ולכל אחד מהם היופי,

האופי והיתרונות שלו. כן, גם לפוליאסטר שהגיע הזמן לעשות לו כבוד.

אישה מלאה יכולה ללבוש גם צמוד וגם רחב? בהחלט כן!

מאת טלי ארבל, עתונאית אופנה ודוגמנית.

ממרום גילי וניסיוני כאשה פלאסית (לפרקים יותר או פחות), סטייליסטית אישית לשעבר, ועיתונאית אופנה ודוגמנית בהווה שמלבישים אותה על סטים מקצועיים -אני שמחה לחלוק אתכן אחיותיי השופעות והמקומרות, כמו גם קוראות מכל קשת הגופים, את האני-מאמין שלי בכל הנוגע לאותה דילמה נצחית עמה מרביתנו מתמודדות בשלב כזה או אחר בחיים: איך נשים מלאות צריכות להתלבש? או, איך להתלבש נכון לפי מבנה הגוף שלי?